החלטה בתיק בש"פ 7328/05

           בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 8.8.05 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8268/04 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי).

           ביום 8.11.04 הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים).

           לפי הנטען בכתב האישום, ביום 2.11.04, קשר המשיב קשר עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה, להחזיק סם מסוג הרואין ולהובילו ממקום למקום. במסגרת הקשר, נסע המשיב במונית מבאר-שבע לתחנת דלק באזור רמת חובב, שם נפגש עם אדם אחר ולקח ממנו חבילה שהכילה סם מסוג הרואין. בסמוך לאחר מכן בעת שהיה במונית, החזיק המשיב בתחתוניו סם מסוג הרואין במשקל של 491.08 גרם.

           בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.  

           ביום 30.11.04, לאחר שהתקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' עמר) את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו קבע בית-המשפט המחוזי, כי גם בהנחה שצודק המשיב בטענתו, לפיה חשב שמדובר בסם מסוג חשיש ולא הרואין, הרי שלאור כמות הסם שנתפסה בידי המשיב ברור, כי הסם מיועד להפצה. בהחלטתו ציין בית-המשפט המחוזי, כי את העבירה הנוכחית ביצע המשיב זמן קצר בלבד לאחר ששוחרר ממאסר ממושך ובעת שתלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים. אשר לאפשרות גמילה של המשיב, קבע בית-המשפט המחוזי, כי המשיב לא עשה כל ניסיון של ממש בעבר להיגמל מסמים וניסיון אחד שעשה לא היה משמעותי.

           על החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את המשיב, הגיש המשיב ערר לבית-משפט זה.

           בית-משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס) דחה, ביום 12.12.04, את הערר בקובעו, כי:

"כפי שצוין, עסקינן בעורר בן 41 שנים שצבר לחובתו הרשעות בעבירות רבות ושונות. העורר השתחרר ממעצר קודם בחודש ספטמבר האחרון, היינו כחודשיים בלבד לפני האירוע נשוא כתב האישום הנוכחי. יתרה מזו, כנגד העורר קיימים שני מאסרים מותנים בני הפעלה, האחד בן 12 חודשים והאחר בן 6 חודשים. בנסיבות מעין אלה אין מקום לשקול חלופה למעצר, אף אם מדובר בהשמה במסגרת סגורה לצורך גמילה".

           משעברו תשעה חודשים והמשיב במעצר, הגישה המבקשת (להלן: המדינה) בקשה זו להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

           לטענת באת-כוח המדינה, יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו הרבה עליה ניתן ללמוד מהמיוחס לו ומעברו הפלילי המכביד. לטענתה, למשיב קשרים עם אדם שסיפק לו בצהרי יום כמעט חצי קילוגרם הרואין אותו נשא על גופו. בביצוע העבירה הפגין המשיב זלזול במערכת אכיפת החוק, זאת לנוכח העובדה שביצע את העבירה כחודשיים לאחר שסיים ריצוי עונש מאסר בגין עבירות סמים וכאשר עומדים ותלויים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי בעבירות סמים. לטענתה, כמות הסם הגדולה וחוסר המורא שמפגין המשיב כלפי מערכת אכיפת החוק מצביעים על מסוכנותו, שלא ניתן לרסנה בדרך של חלופת מעצר. לטענת באת-כוח המדינה, בעברו של המשיב 11 רישומים ללא הרשעה ו- 26 הרשעות בעבירות רכוש, סמים ואלימות. עוד טוענת באת-כוח המדינה, כי לאור קו ההגנה שנוקט בו המשיב והצהרת בא-כוחו, לפיה יסתפק בעדות המשיב ומספר עדי הגנה, יש מקום להניח, כי לא יידרש זמן רב על-מנת לסיים את שלב ההוכחות בתיק. לטעמה, לא נראה, כי מעצרו של המשיב יתארך הרבה מעבר להארכת המעצר הנוכחית.

           מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי אומנם המשיב לא כפר בהחזקת הסם, אולם טענתו היא, שחשב שמדובר בחשיש בלבד ולא בסם מסוג הרואין. יש לציין, כי לא הייתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה וכן באשר לקיומה של עילת מעצר. עוד טוען בא-כוח המשיב, כי יש מקום להכניס את המשיב לתהליך גמילה מסמים כחלופה למעצר וכי אין הצדקה להאריך את מעצרו.

           לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם); בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני(לא פורסם); בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס, (לא פורסם)).

           הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

           המשיב מואשם בעבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סם מסוג הרואין במשקל של כ- 491 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית. מדובר ברווק בן 41, המכור לסמים מזה שנים רבות, בעל עבר פלילי עשיר, אשר ריצה מספר מאסרים. ניסיונותיו של המשיב להיגמל מסמים לא היו משמעותיים. אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום ונראה, כי מעשיו מעידים על מסוכנותו. כמו-כן, אומנם, עד כה לא נשמעו הוכחות במשפטו של המשיב בעיקר בשל הליכים הנוגעים לחומר חקירה חסוי, אולם לאור העובדה כי המשפט נמצא בשלב שמיעת עדי ההגנה, נראה, כי לא יידרש זמן רב על-מנת לסיים את שלב ההוכחות בתיק.

           בנסיבות אלה, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 8.8.05 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8268/04 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.

           בתוך פרק זמן זה, בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות את מירב המאמצים כדי לקבוע, תאריכים נוספים על התאריכים שכבר נקבעו, על-מנת לקדם את שמיעת ההוכחות בתיק ולהביא לסיומו.

           ניתנה היום, ג' באב תשס"ה (8.8.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: